עמוד הבית | שאלות נפוצות | מוצרים | שותפים | צור קשר |

חוקיות השימוש במאגרי טביעות אצבעות
תקציר


חקירת אירוע פלילי הינה משימה מורכבת ביותר, באשר בד"כ מבצעי האירוע נעלמים מן המקום, ולעיתים, האירוע אף מתוכנן בקפדנות על מנת למנוע כל אפשרות של הרשויות להתחקות אחרי האשמים. בעידן המודרני יש בידי הרשויות החוקרות אמצעים מתוחכמים ומדעיים להתחקות אחר המעורבים באירוע.
טביעת אצבע היא אמצעי זיהוי אמין ביותר ועדיין לא נמצאה שיטה לזיוף טביעת אצבע.
ניצול מאגרי טביעות אצבעות באופן גורף, עשוי לסייע רבות לשלטונות החוק לזהות פושעים ו/או עבריינים המסכנים את החברה.
מאידך, בעידן המודרני נוהג המחוקק במדינות המפותחות להקפיד על זכויות וצנעת הפרט ולפיכך יש הסבורים כי שימוש במאגרי ט.א. אינו ראוי, בהיותו פוגע בפרטיותם של כלל אזרחי המדינה.

השאלה המרכזית היא שאלת החוקיות בשימוש במאגרי ט.א. כלליים לא משטרתיים לצורכי זיהוי פלילי ו/או זיהוי קרבנות באירוע פלילי.
הדילמה הבסיסית בשאלה זו, מה עדיף פרטיות וצנעת הפרט או טובת הציבור ככלל, שגם הוא
מורכב למעשה מפרטים קרבנות האירוע הפלילי ועניין לו בתפיסת העבריינים. בתחום זה המשטרה מייצגת את טובת הכלל ומופקדת על פי חוק על שמירת הסדר הציבורי והביטחון האישי של האזרחים.

"עקרונות האתיקה המקצועית" הועמדו במעמד מקביל לחקיקה, כפי שנאמר בחוק הגנת הפרטיות. ואם כל זה מותר לשאול מה הן "עקרונות האתיקה המקצועית" ומי קבע והוסמך לקבוע שהם עולים על אינטרסים ועקרונות אחרים. התנגדותם של גורמים שבידיהם מאגרי מידע ושל אנשי מקצועות חופשיים בעיקר רופאים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עו"ד, עיתונאים וכיו"ב לחשיפת מידע היא כה חזקה עד אשר לעיתים מוכנים להתמודד למרות הוראות החוק בטענה של "חיסיון" וכתוצאה מכך לסכן חיי חפים מפשע העלולים להיות "קרבן" של אותם בני אדם שהמידע עליהם לא הועבר עקב צנעת הפרט ו/או ה"חיסיון".

הפגיעה בצנעת הפרט עקב חשיפת טביעת אצבעותיו של מאן דהו ע"י הרשויות החקרות, יש בה יותר דימוי ממציאות, שכן בפועל, היא אינה חושפת כל תכונה ו/או פרט חשוב ו/או פרופיל המזהה את הפרט, אופיו, מצבו הכלכלי, החברתי וכד'. מאידך, התועלת שמביא השימוש באמצעי זיהוי זה, לא רק לחברה אלא לפרטים העשויים להיות קורבנותיו של החשוד המסתובב חופשי – רב ונחוץ. לפיכך, יש להתגבר על המכשול הפסיכולוגי ולאפשר בחקיקה שימוש חופשי ובלעדי לרשויות החוקרות במאגרי ט.א. וזאת כמובן תוך פיקוח מתאים שיבטיח כי השימוש בו יבוצע רק ע"י הרשויות החוקרות ולא יודלף לציבור שלא לצורך. 

1. מבוא

במקורות שלנו פורסם על פרשיה שבה אח ניסה לפדות "ברכה" של אחיו התאום. האב (יצחק) התלבט בשאלת הזיהוי ואמר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", כלומר עפ"י זיהוי הקול היה זה יעקב ועפ"י טביעת הידיים זה עשו.
בהמשך פורסם על חטיפה ובידוי ראיות ע"י הטבלת שרידי כתונת החטוף בדם והצגתה בפני אבי הנעדר לצורך זיהוי: "הכר נא הכתונת בנך היא אם לא?" לו הייתה נעשית בדיקת סיבים ובדיקתDNA היו מזהים שהכתונת היא אכן של יוסף אך כתמי הדם הם לא של יוסף.

חקירת אירוע פלילי הינה משימה מורכבת ביותר, באשר בד"כ מבצעי האירוע נעלמים מן המקום, ולעיתים, האירוע אף מתוכנן בקפדנות על מנת למנוע כל אפשרות של הרשויות להתחקות אחרי האשמים. בעידן המודרני יש בידי הרשויות החוקרות אמצעים מתוחכמים ומדעיים להתחקות אחר המעורבים באירוע.
אחד האמצעים החשובים הינו טביעות אצבעותיהם של המעורבים אם כמבצעים ואם כקורבנות, כפי שיפורט בהמשך. אמצעי זה יעיל ביותר ואבחון טביעת אצבעות נחשב למדע מדויק ביותר. לפיכך, ניצול מאגרי טביעות אצבעות באופן גורף, עשוי לסייע רבות לשלטונות החוק לזהות פושעים ו/או עבריינים המסכנים את החברה.
מאידך, בעידן המודרני נוהג המחוקק במדינות המפותחות להקפיד על זכויות וצנעת הפרט ולפיכך יש הסבורים כי שימוש במאגרי ט.א. אינו ראוי, בהיותו פוגע בפרטיותם של כלל אזרחי המדינה.


2. מערכות זיהוי / מאגרי מידע

זיהוי אישי
הזיהוי האישי הוא הדבר הבסיסי ביותר בתולדות האנושות.אשר על כן, מיד עם לידת האדם ניתן לו שם אישי ייחודי ובלעדי לנילוד והזיהוי נעשה ע"י ציון השם האישי ושם האב ו/או האם ומשפחת האב המתייחס לשבט. וכך אומר הפסוק: "קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (שמות ל"א, ב'). הקמת מאגר המידע הכולל והמקיף נעשתה ע"י מיפקד "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותיהם לבית אבותם במספר שמות..." (במדבר א', ד').
שיטת המיפקד נהוגה למעשה עד עצם היום הזה.

מרשם האוכלוסין
עפ"י חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה – 1965 1, כל תושב חייב למסור לפקיד הרישום פרטים הנוגעים לו וכל שינוי בהם:
1. שם המשפחה, השם הפרטי ושמות קודמים
2. שמות ההורים
3. תאריך הלידה ומקום הלידה
4. המין
5. הלאום
6. הדת
7. המצב האישי (רווק נשוי גרוש או אלמן)
8. שם בן הזוג
9. שמות הילדים, תאריכי לידתם ומינם
10. אזרחות או אזרחויות של עכשיו והקודמות
11. המען
12. תאריך הכניסה לישראל
13. התאריך שבו נהיה לתושב.

תושב שנרשם לראשונה יקבע לרישומו מספר זהות. תושב שמלאו לו 16 שנה חייב לקבל תעודת זהות. תעודת הזהות תכיל את פרטי הרישום שיקבע שר הפנים (באישור ועדת החוקה) ופרטים נוספים שייקבעו ויאושרו כאמור. לכל תעודה יוצמד תצלום של בעל התעודה. תעודת הזהות תיחתם בחתימת ידו של בעל התעודה או בטביעת אצבעו.
בעבר היה נהוג לציין בתעודת הזהות גם את הגובה, צבע השיער וצבע העיניים.

זיהוי רכוש
ככל שמדובר ברכוש בעל ערך, המדינה / החברה מעוניינים ברישום הבעלות, דבר המחייב תיעוד והגדרה חד-חד ערכית של הרכוש למנוע מחלוקות וכיו"ב. כתוצאה מכך הוקמו מרשמים (מאגרי מידע) למקרקעין, לכלי רכב, לחברות, לקוי טלפון ועוד כיו"ב.
כיום מאגרי מידע רובם ככולם ממוחשבים ומאוחסנים באמצעים מגנטיים וניתנים לעיבוד מהיר והצלבה עם מאגרי מידע אחרים.

זיהוי פלילי
הזיהוי הפלילי, מטרתו לקשר בין ממצאים שנמצאו בזירת העבירה לאנשים או חפצים שעשויים להיות קשורים לאירוע העבירה. לרוב המשטרות בעולם יש יחידות מיוחדות העוסקות בזיהוי הפלילי.
בשנים האחרונות הוקמו מאגרים גנטיים DNAמדגימות דם, רוק או זרע, המאפשרים השוואת הדגימות באמינות זיהוי גבוהה ביותר (99.9%). אך בניגוד לטביעת אצבעות פענוח הפרופיל הגנטי עלול לחשוף גם פרטים אישיים מביכים (מחלות והסיכוי לחלות).
בשנת 2005 אושר תיקון בחוק מידע גנטי, התשס"א 2000 2 פרק ז': שימוש במידע גנטי על ידי רשויות הביטחון ורשויות אכיפת החוק.



3. טביעת אצבעות (ט.א.)

המבנה הביולוגי
עור האדם מורכב משתי שכבות עיקריות:
אפידרמיס – השכבה העליונה
דרמיס – השכבה התחתונה
במבט שטחי נראה עור האדם חלק, אולם למעשה, קיים הבדל בין העור של כף היד וכף הרגל לבין העור אשר בשאר חלקי הגוף, רק בעור כף היד וכף הרגל מבחינים בקווים עדינים ובחריצים, המסודרים בשורות ובצורות גיאומטריות שונות, אלה הם הרכסים העשויים קימורים זערוריים שבראשם נקבוביות להפרשת הזיעה. הטביעה נשארת על גבי המשטח כתוצאה מהפרשת זיעה, המיוצרת על ידי בלוטות הזיעה הנמצאות מתחת לעור, נפלטת דרך הנקבוביות שעל הרכסים וגורמת ללחות העור. טביעה יכולה להיווצר גם כשהאצבעות באו במגע עם חומר דביק, או כשהמשטח שעמו באו האצבעות במגע הינו מאובק או עשוי מחומר המשנה את צורתו, כגון: פלסטלינה, מרק, צבע טרי וכד'.
בהתאם לכך, מבדילים בין שלושה סוגי טביעות:
- טביעות האצבעות
- טביעות כפות הידיים
- טביעות כפות הרגליים

החשובות מכולן הן טביעות האצבעות, ובעיקר טביעות החלק הפנימי של הפרק העליון של כל אצבע. הצורות העיקריות המאפיינות את הרכסים:
- הקשת
- הלולאה
- המערבולת
גם כאשר קיימת פציעה יחזרו ויופיעו הרכסים המקוריים מייד לאחר שהפציעה תגליד, ולא יחול שום שינוי בהרכב הטביעה. צורת הרכסים נוצרת כבר בחודש הרביעי של העובר ואינה משתנה אצל האדם במהלך חייו, והיא נשמרת גם לאחר מותו עד לריקבון המוחלט של הגוף.

זיהוי טביעת אצבעות
לתופעה הייחודית הזו של טביעת אצבעות אמרו חז''ל: ''להגיד גדולתו של הקב''ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב''ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו'' (סנהדרין ל''ח).
יתירה מזאת, בתמונות ובהשוואת כתבי יד וחתימות בני האדם, קיימות אפשרויות של זיוף, וככל שהמדע מתקדם כך אפשר לעשות תמונות, תווים וחתימות מזויפות שאינן נראות כמזויפות אלא ע''י מומחיות רבה ומכשירים מיוחדים שפותחו לכך.
לעומת זה, כאמור טביעות אצבעות של אותו אדם בכל עת ובכל מצב יהיו זהות לחלוטין.

שיטת זיהוי טביעת אצבעות המודרנית קרויה בלשון מדעית ''דקטילוסקופיה''. אבי השיטה נחשב סיר וילאם הרשל (Sir William Hershel) שחי במאה הקודמת ושימש מושל מחוז בהודו.
הרשל היה הראשון שהשתמש בטביעת אצבעות לשם זיהוי והראשון שהציע להנהיג שיטה זו
במשטרה. את ניסיונותיו התחיל הרשל בשנת 1858. בשנת 1877 לאחר שגילה כי לא קיימות שתי טביעות אצבעות זהות, הציע להנהיג את השיטה בכל בתי הסוהר של המדינה.

בשנת 1880 הועלה לראשונה הרעיון שגילוי טביעת אצבעות במקום הפשע מאפשר זיהוי הפושע. כדי שאפשר יהיה להוכיח כי זהות בין שתי טביעות אצבעות מצביעים על אדם מסוים, היה הכרח לבסס את הקביעה, שלא יתכן כי לשני בני אדם תהיינה טביעות זהות.
ב-1892 התפרסם בלונדון מחקרו של ד''ר גלטון (Dr. Galton) ''טביעות אצבעות'' המבסס קביעה זו על יסוד השוואת מיליוני טפסים של טביעת אצבעות שנאספו בעולם ואשר לא נמצאו בהם טביעות זהות. בנוסף לכך פיתח שיטת מיון לטביעת האצבעות.

שיטתו של ד''ר גלטון שוכללה ע''י סיר אדוארד ריצארד הנרי (Sir Edward Richard Henry)
ובספרו ''מיון ושימוש בטביעת אצבעות'' הניח יסוד לשיטה הקרויה ''שיטת הנרי''
שיטה זו מקובלת עד היום בשלמותה או בשינויים קלי ערך במרבית חלקי תבל, פרט לארצות דרום אמריקה. בארץ מקובלת שיטת המיון של הנרי.


4. מאגרי ט.א. במשטרה

מאגר מענ''א
האוסף הגדול ביותר של ט.א. במשטרת ישראל הוא האוסף של הרישום הפלילי המנוהל ע''י מחלקת עיבוד נתונים אוטומטי (מענ''א) במטה הארצי בירושלים. תחילתו של אוסף זה עוד בתקופת המנדט הבריטי החל משנת 1918.
עפ"י פקודות המטה הארצי מי שנחשד בביצוע עבירה והוא נתון עקב כך במעצר, חייב להיענות לדרישה למסור את טביעת אצבעותיו או גם את טביעת כפות ידיו. איסוף ולקיחת טביעת האצבעות מתבצעת ביחידה החוקרת ע''י החוקר עצמו או ע''י חוליית זיהוי פלילי המקומיות. הטפסים מועברים למענ''א במטה הארצי.
חשוד שאינו עצור, יציע לו החוקר המטפל בתיק החקירה למסור את טביעת אצבעותיו או גם את טביעת כפות ידיו, לאחר שיסביר לו כי אין הוא חייב לעשות כן, אלא על פי רצונו.

מאגר מז''פ
מעתקים של ט.א. (כלומר לא הטבעת אצבעות ישירה אלא מעתק המקור), שנלקחו ונאספו בזירת האירוע/העבירה, מועברים לאוסף הארצי של מז''פ במטה הארצי.
נחשד אדם בביצוע עבירה חמורה כגון רצח או ניסיון לרצח, אונס, שוד, התפרצות, סמים, נשק וכיו''ב, חייב החשוד למסור בנוסף לטביעת אצבעותיו, גם את טביעת כפות ידיו.
האיסוף המשולב טביעת אצבעות וטביעת כפות ידיים, מועבר למז''פ במטא''ר ומצורף לאוסף הארצי.

הבסיס החוקי
לאחרונה (19.6.05) אושר תיקון בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- חיפוש בגוף החשוד) (תיקון) התשס"ה-2005 3 ושם החוק תוקן ל- "חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי" (במקום "חיפוש בגוף החשוד").
טביעת אצבעות נכללת בהגדרת "אמצעי זיהוי".
על פי סעיף 2(ו) – "נתוני זיהוי שהופקו ממה שניטל לפי פרק זה, רשאית משטרת ישראל להכלילם במאגר..."


5. מאגרי ט.א. בצבא

מאגר צה''ל – פלילי
בדומה למשטרת ישראל מחויוב צה''ל באיסוף טביעת אצבעות ממי שהוטל עליו מאסר על תנאי ע"פ סעיף 245א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 4 ותקנות השיפוט הצבאי (מתן טביעת אצבעות) תשכ''ח 1968 5. תקנה זו פורסמה גם בהוראות הפיקוד העליון הפ''ע 5.0408 ובעקבותיה גם פקודת מטכ''ל פ''מ 33.1011.

מאגר צה''ל - כללי
אחרי מלחמת יום הכיפורים,לאור התחקירים שנעשו ולאחר בדיקות יסודיות וקיום דיונים במסגרות שונות, נתקבלה ההחלטה להנהיג חובת מסירה של טביעת אצבעות לכל חייל בצה''ל. דבר זה כבר נהוג בצבאות רבים בעולם ומטרתו מהעיקרית לעזור בזיהויים של חיילים במקרי אסונות כגוף אובדן זיכרון כתוצאה ממלחמה, או זיהוי גוויות שנפגעו בשדות הקרב כאשר מתקשים בזיהוין.
כשצה''ל קבע להנהיג את טביעת האצבעות לכל החיילים – קבע גם מקום ריכוז לטביעת האצבעות כך שבכל מקרה ניתן לשלוף ולמצוא את אותן טביעות האצבעות שמעוניינים בהם ללא טרחה כלשהי. בפועל, טופס ה-ט.א. עובר קידוד מסוים והקלדה ואח''כ מתויק בתיק האישי.

מאגר גנטי
באוקטובר 1999 החליט צה''ל על הקמת בנק דם מיוחד שבו ייאסף מידע גנטי של כל החיילים בשירות סדור ובמערך המילואים.


6. העברת נתונים ממאגרי מידע

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו6 קובע:
ס' 7: (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו ובכליו.
(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.
ס' 11: כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות לפי חוק יסוד זה.
מהאמור לעיל משתמע שאין לקחת טביעת אצבעות מאדם שלא בהסכמתו ובוודאי שאין לעשות בזה שימוש שלא למטרה לשמה נלקחו טביעות האצבעות.

חוק הגנת הפרטיות
חוק הגנת הפרטיות התשמ''א – 71981 הינו החוק המרכזי בתחום זה וקובע:
ס' 1 לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו
ס' 2 פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(9) שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר שלא למטרה
שלשמה נמסרה.
ס' 7 אבטחת מידע – הגנה על שלמות המידע, או הגנה על המידע בפני חשיפה, שימוש או
העתקה והכל ללא רשות כדין.
מאגר מידע – אוסף נתוני מידע, המוחזק באמצעי מגנטי או אופטי והמיועד לעיבוד
ממוחשב למעט –
(1) ....
(2) אוסף הכלול רק שם, מען ודרכי התקשרות, שכשלעצמו אינו יוצר אפיון שיש
פגיעה בפרטיות לגבי בני האדם שמותיהם כלולים בו, ובלבד שלבעל האוסף או
לתאגיד בשליטתו אין אוסף נוסף.
ס' 19 (א) לא ישא אדם באחריות לפי חוק זה על מעשה שהוסמך לעשותו על פי דין.
(ב) רשות ביטחון או מי שנמנה עם עובדיה או פועל מטעמה, לא ישאו באחריות לפי
חוק זה על פגיעה שנעשתה באופן סביר במסגרת תפקידם אשר מילאו.
(ג) ''רשות ביטחון'' לעניין סעיף זה – כל אחת מאלה: (1) משטרת ישראל.
ס' 23 ב (א) מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים עלפי סמכות
כדין... או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו, נתן הסכמתו למסירה.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מרשות ביטחון כמשמעותה בסעיף 19 לקבל או
למסור מידע לשם מילוי תפקידה, ובלבד שהמסירה או הקבלה לא נאסרה בחיקוק.
ס' 23 ג מסירת המידע מותרת, על אף האמור בסעיף 23 ב', אם לא נאסרה בחיקוק או
בעקרונות של אתיקה מקצועית-
(1) בין גופים ציבוריים, אם נתקיים אחד מאלה:
(א) מסירת המידע היא במסגרת הסמכויות או התפקידים של מוסר המידע והיא
דרושה למטרת ביצוע חיקוק או למטרה במסרגת הסמכויות או התפקידים של מוסר המידע או מקבלו.
(ב) מסירת המידע היא לגוף ציבורי הרשאי לדרוש אותו מידע על פי דין מכל
מקור אחר.
(2) מגוף ציבורי למשרד ממשלתי או למוסד מדינה אחר, או בין משרדים או מוסדות
כאמור, אם מסירת המידע דרושה למטרת ביצוע כל חיקוק או למטרה במסגרת
הסמכויות או התפקידים של מוסר המידע או מקבלו. אולם לא יימסר מידע כאמור
שניתן בתנאי שלא יימסר לאחר
יוצא אפוא, שחוק הגנת הפרטיות הוא אמנם החוק המרכזי בתחום העברת נתונים ממאגרי מידע לגורמים אחרים, אך זאת, כל עוד אין הוראות אחרות ומיוחדות בחיקוק אחר הדנות בסוג מסוים של מידע.
כפי שעולה מן החוק, הרי שבאופן כללי נאסר השימוש במערכות מידע, תוך מתן היתר לשימוש במקרים ובתנאים ספציפיים, וזאת בסייגים המתאימים.

חוק המחשבים
חוק המחשבים, התשנ''ה-81995 קובע:
ס' 1 ''חומר מחשב'' תוכנה או מידע.
''מידע'' – נתונים, סימנים, מושגים או הוראות, למעט תוכנה, המובעים בשפה קריאת מחשב או באמצעי אחסון אחר ובלבד שהנתונים, הסימנים, המושגים או ההוראות, אינם מיועדים לשימוש במחשב עזר בלבד.
ס' 4 החודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב, דינו מאסר שלוש שנים, לעניין זה
''חדירה לחומר מחשב'' – חדירה באמצעות התקשרות או התחברות עם מחשב או ע''י הפעלתו.

כפי שעולה מן האמור, אין בחוק התייחסות ישירה למאגרי מידע, אלא אך ורק הוראות בדומה להוראות שבחוק האזנות סתר או הסגת גבול.

חוק המרשם הפלילי
חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים התשמ"א – 91981 מאפשר למענ"א כמנהלת מאגר המידע
של המרשם הפלילי למסור מידע לאגפי המשטרה האחרים במסגרת תפקידם (חקירות וכיו"ב) וכך אומר החוק:
ס' 3: המרשם יהיה חסוי ולא יימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה.
ס' 4: (א) המרשם יהיה פתוח לפני הגופים המפורטים להלן והם יהיו רשאים להעביר
ביניהם מידע מן המרשם, הכול במידה שהדבר דרוש למילוי תפקידיהם:
(1) המשטרה, בהתאם לפקודות קבע.
(2) ....

יוצא אפוא שהמשטרה זכאית לקבל מהמאגרים אך ורק מידע פלילי דהיינו הרשעות והחלטות אחרות עפ"י חוק ואף זאת עפ"י כללים שיאושרו ע"י היוהמ"ש לממשלה ובאישור ועדת החוקה של הכנסת.
הווה אומר שמידע שאינו פלילי אין המשטרה זכאית לקבלו, ובכלל זה גם נתוני טביעת אצבעות שאינם מהמרשם הפלילי.

בחוק המרשם כלולות גם הוראות המתייחסות למסירת מידע הכלול ברישומים הפליליים
שהמשטרה מנהלת לצרכיה להבדיל מהמרשם הפלילי המתייחס להרשעות בפועל והחלטות אחרות. לפי סעיף 11 לחוק המרשם המשטרה או גוף שרשאי למסור מידע לפי חוק זה רשאים למסור למי שזכאי לקבל מידע לפי חוק זה גם פרטים בדבר משפטים וחקירות פליליים התלויים ועומדים (בעניינים שבהרשעות בהם הן פרט רישום לפי החוק). מהוראות החוק עולה, שמתוך המידע הכלול ברישומים הפליליים מותר למסור מידע על תיקים שנסגרו מחוסר עניין לציבור או על משפטים שבהם עוכבו ההליכים. לעומת זאת מידע אחר הכלול אף הוא ברישומים הפליליים, כגון תיקים שנסגרו מחוסר אשמה פלילית או מחוסר ראיות או תיקים שהסתיימו בזיכוי הנאשם לא הוסמכה המשטרה קרי מענ"א למסור לגורם חיצוני כלשהו ובכלל זה גם אגפי המשטרה האחרים (ראה דו"ח מבקר המדינה10).
ואם כך הדבר מבחינה חוקית לגבי תיקים שנסגרו כאמור לעיל, שאין להעביר מידע על אחת כמה וכמה לגבי מידע חיצוני (קרי טביעת אצבעות) שאינם חלק מהמרשם הפלילי ומהרישומים
הפליליים.

בחוק כלי הירייה, התש"ט – 111949 נאמר:
"11 א (א) רופא או פסיכולוג המטפל באדם והוא סבור כי אם האדם יחזיק בכלי ירייה
יהיה בכך משום סכנה לאותו אדם או לציבור יודיע על כך למנהל הכללי של
משרד הבריאות או למי שהמנהל הכללי הסמיכו לכך.
(ב) רופא או פסיכולוג המטפל באדם ונודע לו כי האדם מחזיק בכלי ירייה,
ולדעתו יש בכך משום סכנה לאותו אדם או לציבור, יודיע על כך למנהל
והמנהל יהא רשאי להעביר את הידיעה לפקיד הרישוי".

אין ויכוח כי טיפול רפואי או פסיכולוגי או אשפוז עקב מחלת נפש הינם בגדר צנעת הפרט ומידע על מצב בריאותו של הפרט, אעפ"כ סבור המחוקק כי טובת הכלל עדיפה ויש ליידע את פקיד הרישוי לסייע בידו בתפקידו במתן רישיון להחזקת כלי ירייה או אי מתן.
מצב דומה קיים באשר למתן רישיונות נהיגה.

הוראות קבע אכ''א
הוראות קבע אכ''א ''קבלת מידע למאגר המידע של צה''ל ומסירתו לגורמים חיצוניים''12 אימצו את חוק הגנת הפרטיות במערכת הצהל''ית.


7. חוקיות השימוש במאגר ט.א. לזיהוי פלילי

המדינה המודרנית מאופיינת במישורי מגע מרובים בין האזרח לשלטון הכרוכים אף הם ברישום ותיעוד. כתוצאה מכך נאגר בידי גופים שלטוניים מידע רב המתייחס לתחומים רבים בחיים של הפרט. שימוש לא מבוקר במידע זה, בייחוד בעידן מערכות המידע המודרנית, טומן בחובו סכנה של פגיעה בפרטיות.
סדרי העברת מידע בין גופים שלטוניים והתנאים שבהם מותרת העברת מידע קבועים בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א – 71981. ההסדרים הקבועים בחוק הגנת הפרטיות חלים כל אימת שלא נקבעו בסוגיה מיוחדת הסדרים חוקיים אחרים.

המחוקק רואה במידע פלילי מידע רגיש במיוחד, שכן הסטיגמה הנלווית לכך עלולה לגרום נזק רב. לפיכך מידע כזה נמסר רק לגופים ולמטרות שפורטו בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים התשמ"א– 91981. ברשימת הגופים כלולים בעיקר רשויות חוקרות וגופים שהוסמכו לכך על פי חוק. הסמכות למסירת מידע כאמור על פי חוק המרשם מצומצמת בהיקפה ומוגבלת לגופים ולמטרות כאמור.

השאלה המרכזית היא שאלת החוקיות בשימוש במאגרי ט.א. כלליים לא משטרתיים לצורכי זיהוי פלילי ו/או זיהוי קרבנות באירוע פלילי.
הדילמה הבסיסית בשאלה זו, מה עדיף פרטיות וצנעת הפרט או טובת הציבור ככלל, שגם הוא
מורכב למעשה מפרטים קרבנות האירוע הפלילי ועניין לו בתפיסת העבריינים. בתחום זה המשטרה מייצגת את טובת הכלל ומופקדת על פי חוק על שמירת הסדר הציבורי והביטחון האישי של האזרחים.
מעבר לכל הנאמר, שימוש במאגר ט.א. כללי לזיהוי באירוע פלילי, עלול להעמיד מספר חשודים
ואולי חפים מפשע במצב מביך, תוך כדי הצורך להוכיח "אליבי" או הסבר מתקבל על הדעת על
הימצאות טביעת אצבעותיו בזירת האירוע.

בארה"ב נהוג לקחת טביעת אצבעות של כל המבקש עבודה ממשלתית או ציבורית ובמיוחד
מועמדים לשירותי הביון ומשרות רגישות אחרות. אוסף זה עמד בפועל לרשות משרד החקירות
המרכזי (FBI). גם בנקים (בארה"ב) מבקשים מלקוחות חדשים טביעת אצבע. בארצות שונות קיימת מגמה לקחת טביעת אצבעות של כל תושבי המדינה ולא רק של אלה המואשמים בעבירה פלילית או המוחזקים במעצר, וזאת כדי שלרשויות תהא אפשרות זיהוי של כלל התושבים.
בישראל מקובל לראות בטביעת אצבעות כמידע בתחום צנעת הפרט.

בתי המשפט נוטים להרשיע ע"ס טביעות אצבע בלבד שנמצאו בזירה. דוגמא מציטוט בית המשפט העליון בש"פ 2116/97 סרסור שהין נ. מדינת ישראל13: "אין עוד צורך להרחיב הדיבור והוחלט על כך בעקביות בשורה של אסמכתאות כי מותר להרשיע על יסוד הוכחה של מציאת טביעת אצבעות כאלה לאותו מקום.. רק הסבר מתקבל על הדעת, או המותיר לפחות ספק סביר, עשוי להיות בו כדי לערער החזקה העובדתית".

אך למרות כן, נשאלת השאלה האם אכן זה בפועל כך, האם חשיפת טביעת אצבעותיו של אדם יש בהם לפגוע בצנעת הפרט?
בחוק הגנת הפרטיות מוגדר "מידע רגיש" כנתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישיותו, מצב
בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו. בדברי ההסבר להצעת החוק (תיקון מס' 2) נאמר כי נתוני מידע הכוללים רק שם מען ודרכי התקשרות אינם יוצרי אפיון שיש בו פגיעה בפרטיות.

כמדומני שרק ע"ס ידיעת כתובתו של האיש בלבד ניתן במקרים רבים לבנות "פרופיל" על האדם על מצבו הכלכלי או מעמדו החברתי או אמונתו ודעותיו. לכל הדעות יש הבדל כלכלי/חברתי בין מי שגר בשכונת רחביה בירושלים לבין מי שגר בשכונת מוסררה, וכן מי שגר ברמת אביב ג' ובין מי שגר בשכונת התקווה. הוא הדין בקשר לדעותיו ואמונתו של אדם אין זהות דעות בין מי שגר בקיבוץ עין שמר לבין מי שגר באלון מורה.
הפרטים הנוספים הרשומים במרשם האוכלוסין והפתוחים לעיון למשטרה יכולים להשלים ולסייע בבניית "פרופיל", לדוגמא, אדם בשם בן-גזית, אם שמו הקודם היה אבו-זגלו או בג'י או גרינצוויג וכן הלאה למי הוא נשוי ושמות ילדיו.

לא כן הדבר בחשיפת טביעת אצבעות, אין שום אפשרות לדעת ע"ס טביעת אצבעות על מצבו
הכלכלי-החברתי או אמונתו ודעותיו, ולא על מחלותיו ובעיותיו הגנטיות.

עפ"י חוק מרשם האוכלוסין חייב כל אדם הנמצא בישראל לקבל תעודת זהות (ולשאת אותה עימו). ייעודה של תעודת הזהות לאפשר זיהויו של אדם על סמך התעודה. לכל תעודה יוצמד תצלום של בעל התעודה ותיחתם בחתימת ידו של בעל התעודה או בטביעת אצבע. בתעודות הזהות הראשונות היה רשום גם: משלוח יד או מקצוע, הגובה, מבנה הגוף, צבע העיניים, צבע השיער וסימנים אחרים וכל זה כדי להקל בזיהויו של האיש. במהלך השנים בגלל הזיופים הרבים המשתכללים עם הזמן, גם משרד הפנים נאלץ להנפיק תעודת זהות מוגנת יותר, וכיום מדובר על כרטיס חכם הכולל תמונה ממוגנטת פס מגנטי ובר קוד וכו'.

אך נכון לעכשיו טביעת אצבע היא אמצעי הזיהוי האמין ביותר ועדיין לא נמצאה שיטה לזיוף טביעת אצבע.
בחוק מרשם האוכלוסין נקבע כי תושב שנרשם לראשונה, ייקבע לרישומו מספר זהות לא מן הנמנע ואין לכאורה סיבה נגד שאותו מספר זהות יהא מורכב מנוסחת שיטת המיון של הט.א. ו/או בצירוף נוסחת ה- DNA וכך יהא מספר הזיהוי חד חד ערכי.

נשיא בית המשפט העליון בע"פ 54/55 מנעם מובבא גרגורה ואח' נ. היועץ המשפטי14 אומר:
"בכלל מתהלכת בציבור דעה מוטעית כי במתן טביעת אצבע יש משום דבר מביש. יש ארצות שאין רואים בכך דבר הפוגע בכבוד האדם. איננו סבורים כי אילו במקום טביעת אצבע היו אנשים
נדרשים לתת דוגמא של חתימתם היה מי שהוא מעלה על דעתו כי יש בכך משום פגיעה בכבודו.
אעפ"כ אין אנו מתעלמים מהעובדה כי לדעה זו יש מהלכים בחלקים מן הציבור. דרישת טביעת
אצבעות נובעת מן הצורך בשיטה יעילה של זיהוי. עקב ריבוי המקרים ששמותיהם של אנשים
מזדהים".
בעיית אימות הזיהוי נדרש למעשה בכל אורחות החיים המודרנית כגון אימות הבעלות על הרכב וכן ברכישת נדל"ן או פדיון שיקים או כל טובת הנאה או עסקה אחרת. ואין כמו טביעת אצבע לקבוע חד-חד ערכי את זהותו של האדם.


8. סיכום ומסקנות

אכן, אין להתכחש כי לטביעת אצבעות יש "סטיגמה" בשכבות רבות מאד בציבור של השפלה וחדירה לצנעת הפרט. אך מאידך, כמה עגמות נפש וצער ניתן היה למנוע אילו "צד ב'" היה מזוהה נכון ולא "מתחזה" ומתבסס על ניירת מזויפת. מעשי הונאה ותרמיות בהיקפים משמעותיים (באופן יחסי לכל אחד) נעשים כמעט מדי יום ובחלקם הגדול ניתן היה למונעם אילו הזיהוי היה חד חד ערכי. הרי כדי לוודא ששטר כסף דולרי אינו מזויף, פיתחו מכשיר עממי שיאבחן אם השטר מזויף או לא, יש להניח שאילו היה השימוש בט.א. מקובל, היה מכשיר דומה לרשות הציבור.

"עקרונות האתיקה המקצועית" הועמדו במעמד מקביל לחקיקה, כפי שנאמר בחוק הגנת הפרטיות. ואם כל זה מותר לשאול מה הן "עקרונות האתיקה המקצועית" ומי קבע והוסמך לקבוע שהם עולים על אינטרסים ועקרונות אחרים. התנגדותם של גורמים שבידיהם מאגרי מידע ושל אנשי מקצועות חופשיים בעיקר רופאים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עו"ד, עיתונאים וכיו"ב לחשיפת מידע היא כה חזקה עד אשר לעיתים מוכנים להתמודד למרות הוראות החוק בטענה של "חיסיון" וכתוצאה מכך לסכן חיי חפים מפשע העלולים להיות "קרבן" של אותם בני אדם שהמידע עליהם לא הועבר עקב צנעת הפרט ו/או ה"חיסיון".

מעניין, שחלק ממגיני "עקרונות האתיקה המקצועית" שנשאלו מה דעתם על פס"ד מוות? הייתה עמדתם נגד פס"ד מוות. ולכאורה פס"ד מוות מוצא לפועל אחרי ששופטי בית המשפט העליון דנו פעם נוספת בכך ואישרו את פסק הדין. הנימוק נגד פס"ד מוות הוא, היות והמעשה הוא בלתי הפיך, וייתכן שבמקרה אחד לאלף או יותר יוצא להורג אדם חף מפשע, עדיף שיושארו בחיים מאות ואלפי פושעים שנידונו למוות.
יישום מלא ועמידה על עקרונות האתיקה המקצועית באי חשיפת מידע עלולה ליצור מצב ש"פקיד הרישוי" יאשר רישיון נהיגה, רישיון לנשיאת נשק, רישיון להפעלת ציוד כבד וכיו"ב, למרות הסיכון שבמצבים מסוימים אותו אדם שאושר לו הרישיון, יפעל שלא כהלכה ויגרום למותם של אנשים חפים מפשע. יוצא אפוא מצב אבסורדי, מחד נטען מוטב שלא יומתו פושעים פליליים אכזריים שמא יומת בטעות אדם חף מפשע, ומאידך עדיף שיומתו אנשים חפים מפשע ולבד שלא לחשוף מידע מצנעת הפרט ולעבור על "עקרונות האתיקה המקצועית".
ונשאלת השאלה בכל חריפותה האם עקרונות האתיקה המקצועית עומדים מעל עקרונות וזכויות חברתיים אחרים.

הפגיעה בצנעת הפרט עקב חשיפת טביעת אצבעותיו של מאן דהו ע"י הרשויות החוקרות, יש בה יותר דימוי ממציאות, שכן בפועל, היא אינה חושפת כל תכונה ו/או פרט חשוב ו/או פרופיל המזהה את הפרט, אופיו, מצבו הכלכלי, החברתי וכד'. מאידך, התועלת שמביא השימוש באמצעי זיהוי זה, לא רק לחברה אלא לפרטים העשויים להיות קורבנותיו של החשוד המסתובב חופשי – רב ונחוץ. לפיכך, יש להתגבר על המכשול הפסיכולוגי ולאפשר בחקיקה שימוש חופשי ובלעדי לרשויות החוקרות במאגרי ט.א. וזאת כמובן תוך פיקוח מתאים שיבטיח כי השימוש בו יבוצע רק ע"י הרשויות החוקרות ולא יודלף לציבור שלא לצורך.




מקורות
1. ס"ח תשכ"ה 270
2. ס"ח תשס"א 62, 178 ; תשס"ב 44 ; תשס"ה 500
3. ס"ח תשס"ה 480
4. ס"ח תשט"ו 171
5. ק"ת 2218 תשכ"ה 1345
6. ס"ח 1391 תשנ"ה 150
7. ס"ח 1011 תשמ"ח 128
8. ס"ח 1534 תשנ"ה 366
9. ס"ח 1031 תשמ"א 322
10. מס' 43 עמ' 338
11. ס"ח תש"ט 143
12. הק"א מס' ק- 30.04.01
13. פ"ד נא, 717
14. פ"ד ט (1) 561


החלו לחסוך כבר היום! ניתן ליצור קשר בדוא"ל shalev@timeneto.com